הרשקוביץ ואח' נ' קרן גמלאות של עורכי דין בישראל בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) מיום 30.8.09 (ת"א 4843/07), שבו חויבה קרן הגמלאות של עורכי הדין בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לשלם למערער 25,000 ₪ (כולל מע"מ), שכר ראוי עבור שירותים שהעניק לה כאקטואר.

א. רקע

בשנת 1997 פנה נציג המשיבה למערער בהצעה שישמש אקטואר של המשיבה. בתגובה לפנייה זו שלח המערער למשיבה, ביום 12.11.1997, הצעת מחיר למתן שירותי ייעוץ אקטוארי (להלן:"הצעת 1997") שבה פירט את השירותים הבסיסיים שיתן למשיבה - עריכת מאזן אקטוארי, דו"ח תזרים מזומנים ל- 80 שנה ודו"ח סטטיסטי, ואת שכרו השנתי 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. באותה הצעה ציין המערער שירותים אפשריים נוספים שביכולתו להעניק למשיבה: ליווי מקצועי בהחלטות ניהוליות בעלות השלכות אקטואריות, שינוי תקנון קיים, הקמת קרן חדשה (בניית תקנון וקביעת תעריפים) ייצוג לפני השלטונות בנושאים אקטוארים ועוד. תמורת השירותים הנוספים הציע המערער כך:

"עלות השירותים הנוספים: על בסיס פרויקט ולפי מחיר לשעת עבודה של 300₪ בתוספת מע"מ, כאשר בכל מקרה שיתאפשר הדבר, תימסר מראש הערכת זמן עבודה נחוץ. כל המחירים צמודים למדד יוקר המחיה של חודש נובמבר 1997.

ובאשר לתקופת ההסכם:

ההסכם ייערך לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הערכה (כך במקור, א.ש.ש) לשלוש שנים נוספות".

במכתב מיום 1.12.1997 אישרה המשיבה את מינוי המערער אקטואר הקרן והוסיפה: "התמורה ושאר התנאים, כמפורט בהצעתך למתן ייעוץ אקטוארי מתאריך: 12.11.1997".

על יסוד ההצעה וההסכמה שימש המערער אקטואר הקרן הוותיקה של המשיבה והעניק לה את ה"שירותים הבסיסיים".

כשנתיים לאחר מכן, ביום 21.12.1999, בתשובה לפניית המשיבה ששקלה הקמת קרן פנסיה חדשה, שלח המערער למשיבה הצעה לבניית תעריפים לקרן פנסיה חדשה לצורך הגשתם לאישור הגורמים המוסמכים במשרד האוצר (להלן:"הצעת 1999"). זו לשון ההצעה:

" ... זו תהיה קרן מסוג 'זכויות מוגדרות' ותעניק כיסוי מקיף: לזקנה, שארי פעיל ושארי גמלאי, לנכות ושארי נכים.

התעריפים החדשים יהיו בהתאם להוראות החוזר הנ"ל וימסרו לכם תוך 90 יום מתאריך האישור. בין היתר תכלול עבודה זו חישוב לוח צבירת זכויות פנסיה, ערכי פדיון ומקדמים להקדמה או דחייה של מועד הפרישה, היוון ועוד.

שכ"ט הינו 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד חודש דצמבר 1999, והוא כולל את כל הישיבות עם אנשי האוצר ככל שיידרש הדבר עד אישורו הסופי של התעריף. התשלום יהיה: 20% בתום החודש, 30% בתום חודשיים והיתרה עם אישור התוכנית ע"י משרד האוצר".

ביום 13.6.2000 הגיש המערער למשיבה, במסגרת שירותיו לפי הצעת 1999, מסמך שכותרתו "תוכנית אקטוארית של קרן פנסיה חדשה וקרן משלימה". המסמך מוען אל הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: "הממונה") ונמסר למשיבה לצורך הגשתו לאישור הממונה. ביום 11.3.2001 הגיש המערער למשיבה תוכנית מתוקנת. המשיבה לא הגישה את התוכנית לאישור הממונה כלל.

ביום 12.3.2001 הוציא המערער חשבונית עיסקה בסכום של 23,333 ₪ בצירוף מע"מ, על חשבון שכרו בקשר עם הקמת קרן פנסיה חדשה. ביום 26.3.2001 השיב לו יו"ר המשיבה במכתב הנושא כותרת "מכתב הסכמה", שבו הסכים לשלם את סכום החשבונית ובלבד שבכך יהיה תשלום מלא של שכרו של המערער. המערער לא הסכים ל"הסכמה" זו, והמשיבה לא שילמה את סכום החשבונית.

ביום 20.9.01 הגיש המערער תובענה נגד המשיבה לתשלום שכרו בעד עבודתו על התוכנית של הקרן החדשה. נטען כי המערער עבד על התוכנית 180 שעות לפי 382.40 ₪ לשעה (כולל מע"מ) ובסך הכול 68,832 ₪ וליום הגשת התביעה 70,570 ₪.

המשיבה התגוננה בטענה כי לשכת עורכי הדין היא זו שהזמינה את שירותיו של המערער. הגנתה התקבלה ותביעת המערער נדחתה ביום 3.5.2005. ביום 7.10.2007 קיבל בית משפט זה את ערעורו של המערער (ע"א 2409-08-07), קבע שהמשיבה חבה בשכרו, ביטל את פסק הדין והחזיר את העניין לדיון בבית משפט קמא לקביעת שיעור השכר המגיע למערער.

ב. פסק הדין של בית משפט קמא

בית משפט קמא סקר את חומר הראיות שבא לפניו, לרבות עדות מומחה מטעם המערער לעניין מספר השעות הנדרשות לכתיבת תוכנית כפי שהגיש המערער למשיבה, וקבע שהמערער לא הוכיח את מספר שעות העבודה הנטען. חרף זאת, סבר בית משפט קמא כי המערער זכאי לתשלום שכר ראוי בעבור עבודתו עד למועד שבו הגיש את התוכנית.

בית המשפט ציין כי הצעת 1999 נקבה בשכר כולל, להבדיל משכר על פי שעות עבודה. עם זאת המשיך בית המשפט ובחן את טענות המערער בדבר 180 שעות עבודה. בית המשפט דחה את חוות דעתו של אקטואר מומחה מטעם המערער, באשר למספר שעות העבודה הנדרשות להכנת תוכנית מעין זו שהכין המערער, וקבע כי בחקירתו הנגדית "נשמטה הקרקע תחת קביעה זו" (עמ' 4 בפסק הדין). בית המשפט הוסיף כי עדותו של המומחה "בקעה בקיעים של ממש בקביעות" שבחוות דעתו, והצביע על סתירות ופגמים נוספים שנפלו בחוות דעתו (עמ' 5 בפסק הדין). מכאן שהמערער לא הוכיח את כמות שעות העבודה שנדרשו להכנת התוכנית.